תביעה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם מוגשת לעתים תכופות במדינתנו לנוכח העובדה שמקרי גירושין רבים מסתיימים בהסכם גירושין הכולל בתוכו הסכמת הורים בדבר גובה המזונות לתשלום.
לעתים קרובות קורה שהורים לילדים המתגרשים מגיעים להסכמה בדבר סכום המזונות שישולמו לטובת הילדים ולאחר אישורו של ההסכם משלם ההורה החייב במזונות את סכום מזונות הילדים שנקבעו בהתאם להסכם.
ברם, לא תמיד נשמר המצב שבו המזונות משולמים לפי ההסכם וקורה שאחד ההורים מבקש מבית המשפט את שינוי המזונות שנקבעו בהסכם.
ההורה החייב במזונות ירצה לרוב לבקש את הקטנת המזונות ואילו ההורה הזכאי לקבל את דמי המזונות ירצה מצידו לבקש את להעלות את גובה המזונות שנקבעו בהסכם או לפחות להשאירן כפי שנקבעו.
נשאלת השאלה אימתי ישונו מזונות שנקבעו בהסכם. נדמה כי גישת ההלכה הפסוקה בסוגיה זו מבוססת על העיקרון שבית המשפט יכול להתערב בשינוי מזונות שנקבעו בהסכם , אך ההתערבות מחייבת הבהרה והדרכה. בית המשפט העליון בבואו לדון בסוגיה משפטית זו הבהיר כי אין לשנות מזונות שנקבעו בהסכם על נקלה אלא במקרים בולטים וזאת על מנת להקנות להסכם הגירושין שעוסק לרוב גם בעניינים אחרים יציבות, שכן אחרת כל הסכם גירושין יהווה שלב ביניים עד לפתיחת הליך חוזר בבית המשפט.
בית המשפט הדן בתביעה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם ירצה למעשה לקבל שכנוע חזק שישנו שינוי נסיבות מהותי המצדיק את התערבות בית המשפט במה שהוסכם בין ההורים בעניין מזונות ילדים כפי שנקבעו בהסכם .
לפיכך ובאשר לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם, נראה כי מזונות שנקבעו בהסכם ישונו במקרים מיוחדים ובולטים שבהם בולט הדבר כי אין זה צודק וראוי להשאיר את סכום המזונות שנקבע בהסכם על כנו מבלי לשנותו.