המדובר בתביעת מזונות שוהגשה ע"י קטינה  בת כשנתיים ואמה כנגד אבי הקטינה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר לדמי המזונות שצריכים להיפסק ועל כן בהעדר הסכמה ניתן פסק דין למזונות הקטינה.

על פי פסק הדין האם משתכרת 4400 ש"ח לפני ניכוי חוב בסך של 500 ש"ח לחודש והאב העובד בחברת הסעות משתכר סך של 5,500 ש"ח נטו.

בין יתר המחלוקות שהיו בין הצדדים היו חלוקים הצדדים גם בעניין גובה הוצאות המעון שבהם יחוב אבי הקטינה. הקטינה טענה באמצעות אמה כי החיוב בגין המעון צריך לעמוד ע"ס של 1892 ש"ח ואילו אביה של הקטינה טען מצדו כי אם הקטינה זכאית להנחה וכי עלות השהייה במעון לאחר הנחה צריכה לעמוד על כ-1000 ש"ח . כן טען אבי הקטינה כי לאור החלטת הממשלה האחרונה לבטל את החיוב בגין גני ילדים מגיל 3  חיוב זה צריך להתבטל.

כבוד השופט זגורי אשר פסק  בעניינם של הצדדים  קבע בפסק הדין שניתן כי במקרה דנן אם הקטינה לא עשתה מאמץ לקבל את ההנחה לה היא זכאית בגין הצהרון על ידי פניה למשרד התמ"ת וכי על פי עפ"י אתר משרד התמ"ת אם חד הורית זכאית לסיוע במימון עלות קייטנות ומעונות יום.

מעבר לאמור לעיל ציין כב'  השופט זגורי כי החיוב בגין מעון אינו נתפס תמיד כחיוב אבסולוטי וכי יש להתאימו ליכולותיהם הכלכליות של הורי הקטין  שכו נפסק כי יש להפריד בין סעיף הגן הכלול בהוצאות חינוך לבין סעיף המעון הנכלל בקטגוריה של דמי טיפול. השופט זגורי הבהיר בפסק הדין כי התוספת של הצהרון אינה נכללת בפריט של חינוך אלא נועדה לאפשר לתת לילד טיפול כדי שהאם תוכל לעבוד ולכן יש לראות בחיוב זה חיוב מדין צדקה.

בהתייחס לרכיב הצהרון נפסק לתובעת סכום של 700 ש"ח המהווה השתתפות במעון מצד אבי הקטינה ורכיב זה על פי פסק הדין יתבטל עם הגיעה של הקטינה לגיל 3 שנים.

עם ביטול החיוב בהוצאות ההשתתפות במעון כאמור לעיל בהגיעה של הקטינה לגיל 3 יחויב האב בדמי טיפול ובחיוב מדין צדקה בסך של 200 ש"ח לחודש ובמחצית  הוצאות החינוך בתקופת בית הספר.